שמי יעל, ואני יוצרת סרטים ורקדנית, או אולי רקדנית ויוצרת סרטים, אבל זה לא ממש משנה. מה שכן משנה זה שאחרי שנים רבות של חיפושים אני מתפרנסת ממה שאני אוהבת באמת לעשות – סרטים וריקוד!

כי הנה סוף סוף מודה בהיותי "אמנית יוצרת", שהחוט המקשר בין כל עיסוקי הוא יצירתיות וכושר הבעה, הן בתנועה והן בהמחשה ויזואלית. ואפשר להוסיף לזה גם נסיון של למעלה מ-30 שנים בהוראה והדרכה, כי מה שאני עושה הכי טוב זה להעביר את כל הידע שצברתי במשך השנים.

 

וזה לא היה פשוט. ממש לא. כמו כל בחורה מבית טוב, הלכתי לאוניברסיטה כדי שיהיה לי תואר וכמובן מקצוע. רק שבמקום ללמוד משהו תכלס כמו כלכלה ויחסים בינלאומיים (לקריירה דיפלומטית כמובן), מרדתי והלכתי ללמוד משהו שמעניין אותי באמת – היסטוריה וגיאוגרפיה.

 

בשנה השניה ללימודים שאל אותי אחד המרצים שלי להיסטוריה, מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה?

ואני, בשליפה, עניתי לו "סרטים היסטוריים".

 

אלא שבשנות השמונים שלט ביקום הטלוויזיוני בישראל ערוץ אחד בלבד, וסרטים היסטוריים עשו בBBC. אני שלמדתי באוניברסיטה העברית, לא ידעתי אפילו על קיומו של חוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א.

 

חלפו שנים, ואני איכשהו הצלחתי להתפרנס מאהבתי להיסטוריה וגיאוגרפיה, בתור מדריכה לידיעת הארץ, ותחקירנית במוזיאונים, ואח"כ בדוברות של ארגונים גדולים. ועדיין הג'וק של הקולנוע לא הרפה.

וכך באמצע שנות השלושים לחיי, קמתי, התפטרתי מעבודתי כדוברת ארגון זכויות אדם גדול, והחלטתי להגשים את החלום וללמוד קולנוע. אחרי שנתיים מטורפות יצאתי אל השוק, ואני מצויידת בידע של איך יוצרים סרטים.

 

חלום חיי עמד להתגשם! כמעט...

אלא שבשנות התשעים היקום נשלט עדיין על ידי מעט מאוד ערוצים, וכמה חברות הפקה גדולות. ליוצרים עצמאיים כמעט שלא היה קיום.

בלב כבד ויתרתי על החלום ליצור סרטים באופן עצמאי, המשכתי לעבוד במוזיאונים ופרויקטים של מולטימדיה, ובמקביל גיליתי את נפלאות עולם המחול המזרחי. כתחביב בהתחלה, ובהמשך, ממש מבלי שהתכוונתי, התחלתי ללמד ולהופיע באופן מקצועי (כן אתם בהחלט יכולים לחפש סרטונים שלי ביו-טיוב)...

 

חלפו עוד שנים, ואני המשכתי להיאבק ולקושש פרנסה לא מספקת כתחקירנית-תסריטאית פרילנסרית ומורה-רקדנית.

 

ואז חל מהפך

לפני כארבע שנים פנתה אלי חברה, שידעה על כך שמדי פעם אני עושה סרטים, ושאלה אם אני מוכנה להכין סרט שהוא דיוקן על אדם שרצו להגיש לפרס ישראל. אמנם סרט דוקומנטרי, אבל עם אלמנט שיווקי ברור.

הסרט הזה פקח לי את העיניים. הרגשתי שחזרתי הביתה. שהנה אני כן מממשת את החלום שלי.

ופתאום הבנתי שהעולם הישן חלף לבלי שוב. חוקי המשחק השתנו. שכל ילד מחזיק בידו סמרטפון, שאיתו הוא מעלה ליו-טיוב כל שטות שהוא מצלם. העולם שייך לוידאו, והוא נמצא בכיס של כל אחד מאיתנו.

 

גיליתי שהרכבת עצרה בתחנה שלי...

 

יפה אמרתי. אם כך, אמהר לעלות עליה. וכך עשיתי. הקמתי חברת הפקה קטנה שקראתי לה "פנס הקסם", והחלטתי שאעסוק בעיקר בסרטים ביוגרפיים ודוקומנטריים.

הייתי צריכה להתעדכן במיליון פרטים טכניים חדשים – פורמטים של צילום בוידאו, מצלמות חדשות, קידודים, אתרי איכסון, תוכנות עריכה ועוד מריעין בישין. שלא לדבר על הציוד היקר שהשקעתי ברכישתו.

 

אלא שהקסם לא פעל, ומספר הסרטים הביוגרפים שהזמינו אצלי נמדד בבודדים.

הלקוחות שלי פשוט חשבו אחרת! הם ביקשו שאתמקד עבורם בסרטוני הדרכה או סרטים שיווקיים, שכן רובם הכירו אותי מההדרכות שהעברתי כסגנית מנהלת איזור בארגון נטוורקינג גדול, והתרשמו מהידע שלי בשיווק והדרכה.

 

וכך הבנתי שיש לי אוצר ביד, ושאני לא מנצלת אותו נכון.

האוצר הוא הידע איך לבנות ולהעביר מסר שיווקי. והבונוס הוא שאני יודעת איך ליצור סרטוני וידאו קצרים ומדליקים. והכי חשוב, אני יודעת ללמד ולהדריך.

 

וזה מה שאני מציעה לכם – לחלוק איתי את האוצר.

אתם תלמדו את מה שאני יודעת – לברור את העיקר מהטפל, כיצד לתמצת את המסר שלכם (כן גם בהדרכות, שהרי כולנו היום לוקים במידה זו או אחרת בADHD ), כיצד לצלם את הסרטונים, מהם הפורמטים השונים של מצלמות וידאו, איך עורכים בכמה צעדים פשוטים, איך מאירים סט, מה הטעויות הנפוצות. איך לפתוח ולנהל ערוץ ביוטיוב, ואיך לקדם את הסרטונים שהכנתם.

ולמה אני קוראת לו VIDEOPRO? משום שכיום הכלי העיקרי ליצור פרופיל עסקי מנצח, הוא וידאו. ואתם כבר שם, במרחק של קליק אחד בלבד...